סה"כ ההתנהלות בשדה התעופה הייתה בסדר פרט לנסיון הקשה לכל הדעות לקנות לשחר נעליים מה שעלה למנהל המשמרת בבובת M&M עם מאוורר לפני ששחר "מרים" לו את החנות בצעקות.
הטיסה למינכן הייתה דיי זוועתית - 4 שעות של שחר במקות סגור זה לא שמחה גדולה ולא ממש אפשר היה לדבר על שינה. וגם צוות הדיילים את נחת זרועו של הפרחח וכנ"ל כל הסובבים שאבדו גם הם את יכולתם להשלים שעות שינה מהלילה הקצר. אחרי הטיסה נחיתה במינכן שהביאה אותנו לפקפק בכל מה שקשור ליעילות הגרמנית. תור ארוך ללא מיזוג בדרך לביקורת הדרכונים ואחריו ציפיה דיי ארוכה למזודות. האור בקצה המנהרה היו רונן ורונית שהמתינו לנו וכבר התחילו לאסוף אותנו למשהו שנראה כמו קבוצה.
באוטובוס לאיסוף הקרוואנים התחלנו קצת להבין היכן אנחנו נמצאים - ירוק אינסופי (באמצע אוגוסט). שדות שמשתרעים נמרחב ותערוכת כילים חקלאיים בעבודת קציר מה שאיפשר מדי פעם למשוך את תשומת לבו של שחר. עמית לעומתו מצא עניין בעננים היפים וחיפש בהם צורות.
הגענו לאתר איסוף הקראוונים שם בעיקר חיכינו שיבדקו וימסרו לנו את הקרוואן מה שהקל עלינו את המשימה כששחר נרדם בשלב מסויים (וגם אנחנו קצת). רונית ורונן שיחקו אותה עם חרוחה של ממרחים קורנפלקסים וקפה כך שיצא לנו קצת להכיר את הסובבים אותנו ולגלי כבר להכיר את אופיר (מי לא מכיר את אופיר?) בת גילה ולפתח חברות ראשונה בטיול.
בסוף יצאנו לדרף שיירה גמלונית עם סרטים צבעוניים על הקראוונים. עדיין לומדים את הנהיגה אבל מצליחים להשתלט. הגענו לסופר כדי להצטייד במזון ל-3 ימים כי יש חג ביום שני וסופרים סגורים. כך באמת עשינו. בעצם חלקנו והחלק השני רדף אחרי שחר שהחליט לעשות "סדר" במקרר של הבשר. במסגרת זה גם קנינו לו כיסא בטיחות כי הכיסא שקיבלנו מהחברה לא ממש מתאים לגיל ול"טמפרמנט" שלו.
התארגנו והגענו לחניון הלילה הראשון וכמו שאלונה אמרה - " עכשיו אני מרגישה בטיול קרוואנים" - כן התגעגענו לזה לאוירת החנין שהכרנו כל כך טוב באוסטרליה. מהר מאוד "מישהו" השכיח להו את השלווה והחל לסייר בין הקראואנים ולנזק. הקורבן הפעם הייתה יובל, אחותה הקטנה של אופיר ששחר ניסה באובססיביות (אופיינית) לדחוף. כשביקשנו ממנו לחבק אותה הוא אכן חיבק... ואז דחף. יאמר לזכותה של יובל שיש לה סבלנות ויכולת לברוח.
את היום הזה סיימנו בפירוק התיקים אחרי שהילדים הלכו לישון והתרסקות למיטות כי היינו "גמורים".
היה יום מאוד קשה וסיימנו אותו בתחושה שמכאן אפשר רק להשתפר.
מכיוון שאת הפוסט הזה אני כותב בליל יום שני - אכן היה שיפור ניכר בהמשך.
אנחנו לא מצליחים להעלות תמונות לכן תתעזרו בסבלנות עד שנחזור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה