אחר כך מנסים להתעורר כשבדרך כלל אלונה מוציאה אותו ואני מקפל את המיטה שלי בחזרה לתקרה.
רחצה קצרה ואז אני לוקח את שחר רחוק מהקרוואן ואלונה מתקתקת ארוחת בוקר. תמיד יש את האתגר של להעיר את עמית וגלי שישנים מאחור ולהספיק ארוחת בוקר.
תוך שעתיים בערך מרגע שקמנו אנחנו יוצאים לדרך וקולו של רונן מרעים בבדיקות קשר.שם יש את הקונפליקט שבין ההכנות שצריך לעשות ליציאה לדרך... לארוז כיסאות ושולחנות, לסגור בלון גז, לסגור פרגולה, לזרוק זבל, להעביר מקרר ממצב חשמל למצבר, לנתק חשמל, לארוז עגלה, לענות לרונן לבדיקת קשר, להכניס קאורדינטות ל- GPS וכו' לבין כל סידור הקרוואן שאלונה מופקדת עליו לבין הקשירה של שחר ברגע האחרון. יוצא שתמיד הכל בלחץ והשיירה תמיד מחכה לנו :(
בנסיעה ליעד הראשון בדרך כלל שחר רגוע והילדים משחקים מאחור או שרים מקדימה או מקשיבים להסברים של רונן ורונית בקשר. ואז בירידה ליעד שוב: להכין מלבושים ואוכל לדרך, ללהעביר מקרר לגז, להוציא עגלה או מנשא או שניהם, להוציא את שחר מהכיסא, לנעול נעליים, לקחת מים, לרדוף אחרי שחר במגרש חניה ואז גלי צריכה שירותים, ושוב... מחכים רק לנו.
וכך זה חוזר חלילה עד הערב שהוא כמו בבוקר רק הפוך. רק אחד מאיתנו "מתפעל" משהו והשני משגיח ששחר ישמור על תדמית ישראלית יצוגית ולא יחל את נקמתנו בצורר הנאצי כבר עכשיו.
מחשיך כאן באיזור תשע בעב ככה שלפני זה הילדים לא נרדמים. כשהם כבר נרדמים (בסביבות עשר) אז יש כביסות, ולשטוף כלים, ולזרוק זבל, ולרוקן את החרא מהקרוואן, ולטעון מכשיר קשר, ולדבר קצת אחד עם השני ולהכין בקבוקים והופ כבר אחת עשרה וחצי ואנחנו גמורים מעייפות.
לכן אין לי מתי לעדכן את הבלוג אבל מבטיח להשלים כשיתאפשר.
